16 בינואר 2014

מחאת התלמידים: "הכל בידיים שלנו!"

כתבתה של גילי פלדמן תלמידת כיתה י', מקיף ג', אשדוד. 


 "ביום רביעי לא באים לכיתה!", הם רק חלק מהדברים שנכתבו לאחרונה בדף הפייסבוק המדובר "מחאת התלמידים". רק לאחר ימים ספורים בלבד, שכללו יוזמה ויצירתיות יוצאת מן הכלל משלל נערים ונערות ברחבי הארץ, אני שמחה להודיע כי מטרתנו הושגה!

ב-14.1.14, הודיע יו"ר מועצת תלמידים כי יחודשו כל הטיולים והפעילויות מחוץ לבית הספר, וזאת מבלי שישבתו התלמידים אפילו שנייה אחת.
אולם,לפי דעתי,אין זו המטרה היחידה שהושגה בפרויקט המיוחד הזה. בשבוע האחרון, מדינת ישראל ובמיוחד משרד החינוך,היו עדים לכוחם הגדול והבלתי מעורער של התלמידים,בין אם זה בהקמת אוהלים באמצע הכיתה, ובין אם זה בהעברת מסרים וחתימה מסיבית על עצומות שרק הגדילו את גודלה של המחאה עצמה.

יש שיאמרו שאנחנו רק ילדים. יש שיאמרו שאין בכוחנו מספיק בשביל להשפיע, אבל אני חושבת שאם הצלחנו להשיג את מטרתנו בדרך פשוטה וסוחפת – אז גם לנו יש קול. וגם אותנו צריכים לשמוע, ולהבין שיש לנו דעה ועניין בדבר. 

כמה שעות לפני שהודיעו על ביטול השביתה, הייתי עדה לעובדה שאנחנו באמת יכולים להשפיע רבות: קבוצות של תלמידים התגודדו מחוץ לכותלי בית הספר, עם שלטים וסיסמאות, ובפיהם מטרה אחת ויחידה - להחזיר לעצמם את מה שהם ראויים לו. בנוסף, עברו תלמידים בינינו וחילקו דפי עצומה כדי שנחתום עליהם ונראה את דעתנו בעניין.

 אין זה עניין פשוט להיות תלמיד תיכון, במיוחד כאשר מופעלים עליך המון אחריות ולחץ. הטיולים הם מרכיב מאוד חשוב בכל המסגרת הזאת, שנותנת להרבה תלמידים לצאת קצת מהשגרה היומיומית של למידה. לא רק זאת,הם גם מעשירים את הידע שלנו בדרך נפלאה ומעניינת – בטבע.

אחד הביטולים שבאמת עורר רחש גדול היה המסע לפולין. למרות שלא יצאתי למסע זה,אני עדה לכך שהרבה תלמידים שסיימו והיו בו יצאו עם חוויה עצומה 
ומסעירה, נפשית ופיזית ביחד.
היחשפותם לנושא זה יצרה אנשים חדשים ושונים, שהסתכלו על העולם בצורה יותר אנושית ונכונה. בנוסף,טיולים אלה ניתן אך ורק לקיים במסגרת בית ספרית, שכוללת צוות מורים, שעוזרים לתלמידים ונמצאים איתם לכל אורך הדרך – ודבר כזה אי אפשר לקחת מאיתנו. וזה היה,בעצם, הקש ששבר את קו הגמל

לבסוף, אני ארשה לעצמי לסיים בציטוט מתוך הדף של המחאה:
"באמת תודה רבה לכם! בזכותם אנחנו קוראים להגשמת חלום שכבר הרבה דורות חולמים עליו,שיתייחסו אלינו, אל התלמידים.
כשתהיה לנו בעיה אף אחד לא יתעלם מאיתנו ויותר מהכול, אנחנו רוצים מילה – את חופש הביטוי.
אסור להם להתעלם מאיתנו ומרצונותינו,נקווה שעכשיו זה יהיה להם  יותר ברור".




תלמידים מוחאים בקוטלי בית הספר (1)


 


                                                תלמידים מוחאים בקוטלי בית הספר (2)



             "סכסוך לא על חשבוננו" – התלמידים משמיעים את קולם בדרכים חדשות ומעניינות 




5 בינואר 2014

לאה גולדברג - האישה והאגדה

כתבתו של שלומי מלול תלמיד כיתה י"א, מקיף ג', אשדוד.




"תדמיינו אתכם חוזרים כמה שנים אחורה לימי הנערות . מוזיקה "אמיתית" מתנגנת ברקע ומחשבות על תום ואהבה שוטפים אתכם. בכל אופן , תמונה זאת לצערי , חבויה לה אי שם בעבר . כיום , המוזיקה הישראלית מאבדת מערכה , שירים ללא תוכן ואמת מאחוריהם , מאפיינים את הלהיטים הגדולים ודוחקים לפינה את הקלאסיקות הישראליות."

 בכל שנה מתקיימת תחרות דן דוד , תחרות זו הינה תחרות חיבורים בה בשלב הראשון , המתמודדים רושמים הצעה קצרה על אישיות מעניינת עליה הם ממליצים לקבלת פרס דן דוד היוקרתי.האישיות בה בחרתי , היא מבין אבני הבניין החשובות בתרבות הישראלית –לאה גולדברג. תחרות זו נתנה לי הזדמנות לספר על אישיות קטנה עם השפעה ענקית.

אז ראשית דבר , למה לאה גולדברג?

ובכן , החלטה רגעית , בלחץ של הכתיבה הובילה אותי אליה. חיפושים חוזרים ונשנים באינטרנט , אחר אישיות כבירה אחת –לה אוכל להקדיש את הפרס. לאה הייתה מבין האנשים החשובים בתרבות הישראלית. מעבר להיותה משוררת דגולה , של עשרות להיטים שמלווים אותנו עד היום , היא גם כתבה רומן , תרגמה מאמרים רבים לשפה העברית ותרמה לעושר השפה.

תספר לנו אנקדוטה קטנה על לאה ,שגילית במהלך המחקר שערכת אודותיה.

 לאה גולדברג מעולם לא נישאה ולא הייתה לאם אך זאת לא מנע ממנה לכתוב ולהוציא לאור עשרות שירי ילדים  וסיפורי ילדים . מי מאיתנו בילדותו לא קרא את דירה להשכיר ,  איה פלוטו , והמפוזר מכפר אז"ר? אלו ועוד רבים – הפכו ברבות השנים למרכיבי הילדות הישראלית .בנוסף לכך,  שיריה שהפכו ללהיטי התקופה , ממשיכים להתנגן גם היום בבתים רבים.

"סגנון יומיומי , אמיתי, והכי חשוב -לא נמלץ"

בראש יצירתה הספרותית של גולדברג עומדת שירתה. שירתה של גולדברג, כאופיינית לזמנה, נמלצת פחות מזו של בני הדור הקודם, כגון ביאליק וטשרניחובסקי. לאה ברוב רובם של שיריה הייתה כותבת על נושאי יום יום וחייה האישיים . מיטב שיריה , ורעיונותיה לאלו – הגיעו לאו דווקא מהשפעת האומנות בעולם , אלא מהדבר הפשוט והקטן , הדברים שהיו הכי קרובים לה ולליבה. כך לדוגמא השיר " לתמונת אימא" , נכתב על הקשר ההדוק והאוהב שלה עם אימה , שאיתה התגוררה  שלימים הפך לשיר שכל בן ובת מקדישים לאימם.

כעת , כאשר הדיו שלי עומד להיגמר ארצה לסכם את העניין . זו אומנם איננה כתבה מן המניין , אך כתבה רגילה על אישיות כ"כ גדולה , לעולם לא הייתי מצליח לכתוב . הייתי חייב למתן את הרגש ,ולא לשפוך אותו על הדף . לכן , ראשי פרקים נראו לי דבר מצוין . לאה תמיד תישאר בליבם של הישראלים לעד , היא מלווה ותלווה דורות על גבי דורות עם שיריה , שמנציחים וימשיכו להנציח את אותה אישיות גדולה לעוד שנים רבות מספור.


  



2 בינואר 2014

"אני שונה אבל לא שונה"

כתבתה של קתרין איטין תלמידת כיתה ט', מקיף ה', אשדוד.


אנחנו משחקים. אנחנו נהנים. אנחנו שמחים. להכיר אנשים חדשים ולהיות בחברה זה כל כך כיף.
אבל לא בשביל כולם זה כל כך קל ופשוט, יש ילדים קצת שונים עם מוגבלויות אשר לא  מאפשרות להם להיכנס לחברה או החברה לא מקבלת בזרועות פתוחות את הילדים הללו.

הילדים הללו חולמים להיות כמו כולם ולעסוק בפעילויות חברתיות בלי להיבדל מאחרים.
תנועת הצופים החליטה לא להשאיר את החלומות האלו בגדר חלומות אלא לנסות לעזור לילדים אלו להשתלב בחברה.

שבט 'דותן' באשדוד פתח קבוצה חדשה בשביל ילדים אלו. מדריך כיתות ז' מספר:
"בקבוצה החדשה יש ילדים שיש להם מוגבלויות שונות כמו אוטיזם או תסמונת דאון. אנחנו מנסים להתייחס אליהם כמו אל כל הילדים ואנחנו גם לא אוהבים לקרוא להם שונים.

אנחנו מעבירים את הפעילויות כמו שאנחנו מעבירים אותם אל כולם ואנחנו מוציאים את הילדים האלו לטיולים הרגילים והם עושים את אותם מסלולים כמו שאר הילדים עם קצת עזרה מהמדריכים. אנחנו עוזרים גם להורים בדרך זו כי זה גם לא פשוט בשבילם והם לא תמיד יודעים איך לערב את הילדים עם החברה."

שני (שם בדוי) היא בת 21 ולוקה בתסמונת דאון. היא מספרת:
"אני בת 21 ועשיתי שירות לאומי ועכשיו אני לומדת וגם עובדת בירושלים שזה ליד מבשרת ציון. אני הייתי בצופים ומאוד אהבתי את זה"
אמה מוסיפה:
שני למדה במסגרת רגילה ולמדה בכיתה רגילה ועשתה בגרויות. היא הייתה בצופים והיאר גם הייתה מדריכה לילדים רגילים שם ואני חושבת שזה עזר לה מאוד" היא אומרת ובוכה קלות.


"ואהבת לרעך כמוך" זהו פסוק בתורה, מצוות עשה, ומשמעות פסוק זה הוא שאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. פתיחת הקבוצה לילדים המוגבלים ושילובם בצופים זהו ביטוי של פסוק זה. המדריכים והילדים מקבלים את השונים מהם ומתייחסים אליהם כמו אל כולם. הילדים מקבלים הרגשה טובה וחזקה של אהבה והם נהנים בדיוק כמו כולם. בדיוק כמו שהם היו רוצים. 
מינהל החינוך באשדוד רואה חשיבות רבה בשקיפות ובהצגת הנעשה במסגרות החינוך בעיר. חשיבות מיוחדת ניתנת לדעתם של תלמידי העיר על השקפותיהם, המאירים לא פעם את עיניהם של מקבלי ההחלטות. להלן במה לביטויים ולחוויותיהם ממסגרת הלימודים של התלמידים המוזמנים להעביר מפרי עטם למערכת האתר.

המעוניינים לפרסם בעמוד זה, מוזמנים להעביר את הצעותיהם באמצעות
הלינק.