כתבתה של תמר בצקשווילי, תלמידת כיתה י',מקיף ג', אשדוד.
בכל שנה בחודש פברואר, בבית הספר מקיף ג',
מתקיים שבוע האקדמיה. בשבוע זה הייתה חשיפה לתלמידי החטיבה העליונה
ללימודים אקדמאים. בנוסף לכך התקיימו פעילויות ייחודיות כגון: הרצאות, סיורים לימודיים,
סדנאות, הפסקה פעילה, תחרות "נואם לנאום", ערב צרפתית ועוד.
בהיותי בחטיבת הביניים, אני זוכרת הרבה הרצאות פושרות,
שבאותה העת היוו עבורי רק "שעתיים חופשיות" כל יום לשבוע שלם, שהיה כמו "מתנת אלוהים"
לי ולחברי לשכבה. אולם עכשיו רואה אני בה כמתנה
מאירת דרך, מזווית שונה. אני יכולה להעיד על עצמי שהיא היוותה כמעין "נקודת מפנה".
כן, אמנם אני רק בכיתה י', אך החלו להתעורר
שאלות ואני שמחה שהם הגיעו למענה. השנה היו לנו שתי הרצאות: הראשונה שנערכה בשעות הלימודים
הייתה "מכוונים גבוהה" שבמסגרתה הגיע אחד מבוגרי בית הספר בשנים האחרונות וסיפר לנו
על מה עבר עליו מיום סיום הלימודים.
ההרצאה באה ממוסד בשם "כיוונים" שמסייע במתן כיוון לצעירים שמתלבטים. במהלך הרצאה הוצגו גרפים, תמונות ודרך החיים האישית של המרצה הצעיר. האירוע השני היה הרצאה של בוגרים שהגיעו לעמדות מפתח שאירע לאחר שעות הלימודים, לתלמידי שכבה י' ומספר של תלמידי י"א. באירוע ענו והציגו, את דרך חייהם מעת סיום הלימודים, עד היום: בין המשתתפים היו: מהנדס אוירונטיקה, ברוך ברנץ, ד"ר סוניה פוקס, המפקחת מטעם משרד החינוך, חנה הקסטר, השופטת מאיה גולדשמיד, חוקרת במכון וויצמן, עדי חן. אלו בוגרים משנים עברו שהצליחו כל כך בחייהם.
לפני ההרצאה הייתי בטוחה שאני אלמד מתמטיקה, מקצועי האהוב ואשמח את הוריי, אך בהרצאה עצמה כולם נראו מבוגרים ותשושים ועלתה בראשי השאלה מה אפספס את נעורי, את הגיל הכי יפה בשביל ספרים וישיבה צפופה בחדר קטן עם אלפי מאוישים כמותי, להקשיב לתרח זקן מקטר על תורת היחסות של איינשטיין? זה שווה את זה?
אולם במהלך ההרצאה הובהר לי שלא כך זה נראה וכי יש באקדמיה מרחבים פתוחים, אנשים צעירים ואפשר לשלב פעילויות שונות יחד שלא יפריעו לשגרת החיים, ולא יזיקו אלא יעזרו "לפרוח". רבים מהם לומדים לתואר שני, ועובדים, והקימו משפחות.
הבנתי שאולי זה לא גרוע. הגעתי למסקנה ששווה לעבוד קשה, אולי קצת קשה, עכשיו אבל זה משתלם.
הם האירו את דרכי ונתנו לי כיוון וענו על שאלותיי, שהרחיבו את תפיסתי על מה שילך בחיי בקרוב.
שבוע האקדמיה הוא שבוע חשוב והכרחי. אמנם בראשית דרכנו בחטיבת הביניים הוא קצת פושר וחסר משמעות אך כעת בזכותו, העתיד שכולם מדברים עליו נראה לי הרבה יותר ברור.
ההרצאה באה ממוסד בשם "כיוונים" שמסייע במתן כיוון לצעירים שמתלבטים. במהלך הרצאה הוצגו גרפים, תמונות ודרך החיים האישית של המרצה הצעיר. האירוע השני היה הרצאה של בוגרים שהגיעו לעמדות מפתח שאירע לאחר שעות הלימודים, לתלמידי שכבה י' ומספר של תלמידי י"א. באירוע ענו והציגו, את דרך חייהם מעת סיום הלימודים, עד היום: בין המשתתפים היו: מהנדס אוירונטיקה, ברוך ברנץ, ד"ר סוניה פוקס, המפקחת מטעם משרד החינוך, חנה הקסטר, השופטת מאיה גולדשמיד, חוקרת במכון וויצמן, עדי חן. אלו בוגרים משנים עברו שהצליחו כל כך בחייהם.
לפני ההרצאה הייתי בטוחה שאני אלמד מתמטיקה, מקצועי האהוב ואשמח את הוריי, אך בהרצאה עצמה כולם נראו מבוגרים ותשושים ועלתה בראשי השאלה מה אפספס את נעורי, את הגיל הכי יפה בשביל ספרים וישיבה צפופה בחדר קטן עם אלפי מאוישים כמותי, להקשיב לתרח זקן מקטר על תורת היחסות של איינשטיין? זה שווה את זה?
אולם במהלך ההרצאה הובהר לי שלא כך זה נראה וכי יש באקדמיה מרחבים פתוחים, אנשים צעירים ואפשר לשלב פעילויות שונות יחד שלא יפריעו לשגרת החיים, ולא יזיקו אלא יעזרו "לפרוח". רבים מהם לומדים לתואר שני, ועובדים, והקימו משפחות.
הבנתי שאולי זה לא גרוע. הגעתי למסקנה ששווה לעבוד קשה, אולי קצת קשה, עכשיו אבל זה משתלם.
הם האירו את דרכי ונתנו לי כיוון וענו על שאלותיי, שהרחיבו את תפיסתי על מה שילך בחיי בקרוב.
שבוע האקדמיה הוא שבוע חשוב והכרחי. אמנם בראשית דרכנו בחטיבת הביניים הוא קצת פושר וחסר משמעות אך כעת בזכותו, העתיד שכולם מדברים עליו נראה לי הרבה יותר ברור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה