כתבתה של
תמר בצקשווילי, תלמידת כיתה י', תיכון מקיף ג', אשדוד.
למשך שעה
הרגשתי כמו אחת משחקני הסדרה ״אלפיים״ - מסתובבת בשדות ירוקים, בין מטעי פירות
הדר, עושה תחרויות ״מי יקטוף יותר?״, משתובבת. אפילו הריח שמוחי משדר בעת צפיית
הסדרה היה כהאמיתי ונוכח, למען האמת.
במסגרת
תרומה לקהילה נסענו לרחובות, לשדה קטיף. רובנו חשבנו מלכתחילה שאנחנו נקטוף את
הפירות ונפתיע את הורינו בפרות טריים, אולם נוכחנו לגלות שטעינו - הכל יועבר קודש
למען נזקקים.
אני
יכולה להעיד על עצמי שהתאכזבתי באנוכיות, אך המחשבה על פספוס יום לימודים עוררה בי
חשק לנסוע.
בהגיענו
למטע נשלחנו לקטיף. הוסבר לנו שהארגון שעושה זאת נקרא ״לקט ישראל״. לארגון אין
מטרות רווח אישיות ומגמה אחת לו - לתרום פירות שמחירם מופקע למשפחות קשות יום.
השתוקקנו
להתחיל למראה המטעים הירוקים. בקטיף התחלקנו לזוגות. כל זוג קיבל ארגז שבהמשך
התמלא קלמנטינות.בסיום מילוי הארגז הקטן, התבקשנו לשפוך את תכולתו לארגז גדול
יותר. היה מהנה מאוד!
עשינו תחרות בין זוגות, פטפטנו, אכלנו קלמנטינות מתוקות וטריות.
עצם הידיעה שעשינו משהו למישהו גרמה לי להנאה! יכולנו להמשיך שעות, אך הקבוצה
הבאה הגיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה